סמואיל מרשק
המפוזר מכפר אז"ר

איש אחד היה בעיר,
כל תינוק אותו הכיר:

זה האיש המפוזר,
המפוזר הכפר אז"ר

קם בבוקר המפוזר
ויושב על המטה,
ושואל:'ישנתי כבר,
או שכבתי זה עתה?
זה שבחלון זורח-
שמו הוא שמש או ירח?
עת לקום עת לישון?
לא כתוב על השעון!

והרי ברור כשמש,
ועכשיו אני נזכר:
השעה היתה כבר אמש
תשע,אז היום-מחר!
אוי לי,אם עכשיו מחר-
כבר אחרתי כל דבר!

הנה כך הוא המפוזר,
המפוזר מכפר- אז"ר.

במברשת נעליים
מצחצח הוא שניים,
נעל על רגלו נועל
ובקערה טובל.

שם גם ספר גם צלחת
על כסא שבמקלחת
ובמטבחו בינתים
כל הזמן קולחים המים.

הנה כך הוא המפוזר,
המפוזר מכפר- אז"ר.

נרטבה רגלו במים-
חיש נועל הוא ערדליים
ועל זוג הערדליים
מנסה לשים גרביים,
וחושב:'ממוזר מאד,
נעלי כל כך צרות!'

הוא אוהב משטר וסדר
אך הסדר מסובך:
לך ומצא דברים בחדר,
בפרוזדור ובמטבח!
שעונו הוא בצנצנת,
משקפיים- במקרר,
במקלחת השמנת,
המגבת בחצר.

הנה כך הוא המפוזר,
המפוזר מכפר- אז"ר.

כאשר דוחפים אותו
הוא אומר:'סליחה'
כשבבוקר פוגשים אותו
הוא אומר:'ליל מנוחה'.

'לבריאות' הוא אומר
כשנכנס אורח,
ולאיש מתעטש
הוא אומר:'חג שמח'.

הוא חושש מכאב אזנים,
מנזלת,משיעול,
מטריות לוקח שתיים
ביום גשם לטיול.
והביטו מהיצא לו
איך יצא מן המבוכה:
מטריה סגורה למעלה-
כלפי מטה- הפתוחה!

הוא יוצא, דלתו פותח,
ורוצה אותה לסגור-
אבל איה הוא המפתח?
אין מפתח יש רק חור.

מפשפש הוא בארנק
ומוצא זנב של דג.
מפשפש בכיס של שמאל
ומוצא שם חור גדול,
ובכיס ימין- מחברת
שחפש אותה אתמול.

מנער גם תיק גם גרב
גם סדינים-אבל לשוא!
מפתחו נמצא בערב
בנרתיק של משקפיו.

הנה כך הוא המפוזר,
המפוזר מכפר- אז"ר.

בלי פקפוק ובלי היסוס
הוא נכנס לאוטובוס,
כי רצה בצהריים
לעלות לירושלים
ברכבת אחרונה
החונה בתחנה.
רץ האוטובוס ברחוב
מסביב קהל לרוב,
עוד סמטה ועוד פנה,
אך איה התחנה?
אז פנה המפוזר,
לנהג וכך אמר:
'אדוני הואילה נא,
יש לי בקשה קטנה:
איפה פה האוטונע?
אבקש ברב נימוס
לעצור בתחבוס...
כי-סליחה!-אני אנוס
לעבור מתחבוס
לרכבת החונה
באוטונע!'

הנהג הבין הכל
וצחק בצחוק גדול,
ועצר
ואמר:
הלא זהו המפוזר,
המפוזר מכפר אז"ר!'

והנה בתחנה הוא.
רכבות יצאו ובאו,
הנוסעים יורדים-עולים
וחורקים הגלגלים.
רק קרון בודד אחד
מנותק עמד בצד,
לא המה ולא חרק-הקרון המנותק.

רץ המפוזר אליו
ונכנס בו וישב:
'כן,יש לי מזל היום,
כי מצאתי פה מקום!'

טוב לנוח ברכבת,
מה נעים בתא לשבת-
בקרון אין אף אדם...
המפוזר מיד נרדם.

כך ישן הוא שעתים
ופוקח העינים,
הקרון לא זע לא נע,
כנראה זו תחנה!

הוא את החלון פותח,
מבטיו סביב שולח
ואומר:'הגידו נא
מה הוא שם התחנה?
איפה זה חונים בינתים?
כבר קרובה ירושלים?
ועונים לו כך בערך:
'הוי,עוד רחוקה הדרך!'

הנה כך הוא המפוזר,
המפוזר מכפר- אז"ר.

שוב ישן הוא שעתים,
שוב פוקח העינים,
שוב רואה הוא כי חונה
רכבתו בתחנה.

מהומה,קרונות,פסים,
רץ לו אץ לו קהל נוסעים.
הוא שואל:'הגידו-נא,
מהו שם התחנה?
בודאי כבר צהרים
ואני בירושלים?'

ועונים לו מסביב:
'לא,אתה בתל-אביב'.

'תל-אביב?אכן,אכן...'
שוב שוכב הוא וישן.

את סופו אין איש יודע,
את קצו אין איש מכיר,
כנראה,הוא עוד נוסע
ונשאר בזו העיר.
בוקר,ערב,צהרים-
רחוקה ירושלים.

הנה כך הוא המפוזר ,
המפוזר מכפר- אז"ר.  

לאה גולדברג